<h1>ספר החינוך מצוה קכ"א</h1>
<h2>דף ט.</h2>
שיקריב כל שוגג בחטא מהחטאים הגדולים הידועים קרבן חטאת, שנאמר [ויקרא ד'] ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ וגומר. וזאת היא הנקראת חטאת קבועה, כלומר שהיא לעולם קרבן בהמה ולא יעלה וירד לפי עושר המקריב ועוניו. והחטאים שיתחייבו עליהם חטאת הם לעולם אותן שחייבין על זדונן כרת, ובתנאי שתהיה מצות לא תעשה ויהיה בה מעשה. כבר אמרנו כי משרשי הקרבן להשפיל הנפש החוטאת, כחטאת כאשם תורה אחת להם, אינני צריך להחזירו על כל אחד ואחד. מדיני המצוה כגון מה שאמרו זכרונם לברכה [הוריות ט' ע"א] שאין חיוב השוגג להביא חטאת אלא על עבירה שחייבין על זדונה כרת, ויש בתורה שלשה חטאים שאף על פי שיש בזדונן כרת אין בשגגתן חטאת, ואילו הן, מגדף ומבטל מילה וחדל מעשות הפסח, ונתנו טעם בכל אחד, ומפורש במקומו. כל שאר העבירות שזדונן כרת, שגגתן חטאת קבועה, חוץ מטמא שאכל את הקדש, וטמא שנכנס למקדש, שאף על פי שזדונן כרת אין מביאין חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד, שהוא עוף או קמח, כמו שמפורש בכתוב [ויקרא ה']. נמצאת למד שכל העבירות שבתורה שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה שלש וארבעים הם, צא וחשוב, כי כן תמצאם, ורובם בעריות. וכן מענין זה מה שאמרו זכרונם לברכה שאין חיוב הקרבן עד שיהא שוגג מתחילה ועד סוף. וחלוקי הידיעות שאיפשר שיהיו לשוגג בשגגתו רבות. ויתר רובי פרטיה מבוארים בהוריות [י"א ע"א] וכריתות [ב' ע"א], ובמקומות משבת [ע' ע"ב] ושבועות [י"ח ע"ב] וזבחים. ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקיבות. ועובר עליה ולא הקריב חטאת על שגגתו ביטל עשה.
